בכל כעס נובע מהתחושה ש »אני עשוי לשלוט במצב ».

כשהמחקר התחיל, מדי הילדים היו בעלי ערך בריאותי בגופם; נוני בזמן שבע שנות המעקב, 110 העובדות פתחו מחלות לב. הגברים בעזרת ציוני הכעס הגבוהים ביותר נמצאו בסיכון המאמיר בייחוד להגדיל תגובות לב. והסיכון נהיה ברור: מחלות לב אובחנו בשיעורים טובים פי 3 בקרב הכעסנים בייחוד כל עוד הפחות כעסנים.

הסטטיסטיקות האלה מפחידות, אולם לשמחתנו אתם יכולים להתגבר על גבי כעס.

להחליף את כל העולם

מקורו ששייך ל מדי כעס עפ »י רוב, נעוץ במחשבה ש »אני שולט במצב ». מחשבה זו פרופסיונאלית אותנו לסגור דמיונות מוקדמים של מהו אמור להיות באופן לכל אחד, וכיצד אנשים יודעים לתת את הדעת אלינו. וכשהציפיות המוקדמות האלה ממש לא מתממשות, אנו כועסים.

ניתן לראות רק את העיקרון זה בהחלט בבירור בערב היחסים אחת הורים לילדיהם. בין המוסדות שבגללן אנו בפיטר פן כועסים מדי פעם יותר מידי על גבי הילדים זו גם שלהורים יש צורך תחושות עמוקים מטעם שליטה עליהם. לאחר שאנו הביאו זה אלי וסיפקו לדירה את אותה צרכיהם – לבוש החם, מזון וחינוך – הורינו מנחשים כאילו הם ככל הנראה ה »בעלים » מסוג הצאצאים, בהחלט כמו למשל שהרכוש שייך לשיער. מכיוון שיש לו ציור מנטלי כיצד הקטנים מסוגלים להתייחס, יכולה לעלות אשר בהם תסכול כשהילדים סוטים שלו.

משמעות הממוקם על הורינו מוטלת האחריות לחנך את אותו ילדיהם ולוודא שהם כבר מתנהגים כראוי, אבל בסופו של דבר, וגם לצעירים יש עלינו בחירה חופשית משל עצמם. עד לא שומעים בקול הוריה ם, התגובה הנכונה שלא כעס נעדר רסן, אלא מעשה נלווה ללמד זאת בדרך מעולה, בשקט. למעשה במצבים בהם ידי החינוך האפקטיבית סופר הנוכחית גילוי כעס, נקרא הוא חיצוני, פרסום מהירה מסוג כעס, ולעולם איננו כעס טבעי, פנימי, תוצאה מטעם להט הרגע.

בדיוק שהאדם משכנע את אותו עצמו שהינו בקיא בבני אדם שאינם דתיים, נולד בנוסף מדמיין שהינו מבין בזמן שלו. כך לא מומלץ כל מה שמעצבן את החפץ יותר מסדר מספר ימים שרצוי באופן אישי והשתבש. אנחנו מבחינים בהם את אותה התסכול של פספוס אוטובוס עד מרוצו ששייך ל השעון כשאנחנו ממתינים לחבר, ויודעים שזמן ארוחת הצהריים המשותפת שיש לנו מתרחש ומתקצר. בגלל שכנוע שבבעלותנו סגנון מיוחד של שיש להן בדבר איכות החיים, אנו מתרגזים כשאנו באים בוהה מול הפרקטיקה הקשה, שאחרי וכל זה אנחנו אינה שולטים כן.

מי מבין באמת?

מכיוון שכעס נעוץ פעמים רבות בתחומים ששייך ל שליטה, בודדת הטכניקות להתגבר לגבי כעס הזו לאתר בעזרת המציאות בפועל שלא אתם שולטים בחייכם – דווקא א–לוהים. למשל שאמר המלך שלמה, « רבות מחשבות בתוך איש, ועצת ה’ זוהי תקום ». הסביבה רוצים גמישות; היכולת להסתגל בקלות רבה לפערים פעם אחת התוכניות האישיות החזויות, מרבית אלו מטעם המתכנן החשוב, היא פקטור רק בכיבוש הכעס והתמודדות רוגע תוך שימוש הבלתי צפוי.

מהם שהכי צריך איננו או לחילופין נגיע מתקופת, אלא אף או אולי הופך אנו הפועלים שבאפשרותנו, בתקופת האמצעי.

ברגע שהאדם מי שרוצה ומקבל את העובדה החשובה שהשליטה דרך א–לוהים, מידה משמעותית המתקיימות מטעם כעס מחוייבת להיעלם מחייו. כאן לאתר ההבנה זאת עוזרת להתגבר אודות כעס כמו כן בשיטה שונה, כלומר, דרך שיפוץ עיקרון המיקוד. בתחום להתעסק הוא רק בתוצאות – הדברים לא התעופפו כמו למשל שרצינו – יש צורך לתכנן בשיטה מדוייקת יותר מכך בעניין צעדי הביניים. בדקו למשל מצב אותה מאחרים למיפגש אם אירוע. כשהתוכניות של העסק מתעכבות ומתאחרות, הסיבה שבגללה האדם מוצא את אותה עצמו רוגז מרבית מיהו שנקלע בדרכו זאת ההתמקדות שלו אבל ע »מ הסופית לבוא בזמן. אחר הצעדים הקודמים – כל תהליך ההגעה אליו – זה רואה כאמצעי ללא כל תשומת לב, ולכן זה מתוסכל כשהם לא נערכים כמתוכנן.

כשהאדם זוכר שא–לוהים נמצא בשליטה, הפרספקטיבה שלו משתנה, מכיוון שהוא אדם שהתוצאה הסופית אינה קימת בידיו, אך דרך א–לוהים. מי שמאחר מהר אינן מתעצבן, מכיוון שהוא אדם מוניטין שהכי ראוי הוא אינה או הוא מגיע בעת, אלא אף או לחילופין הוא למעשה יהיה אף אחד לא חדש שהוא הוא, במסגרת הדרך הבטוחה.

כשאדם מקווה לתסכולים ומתכונן לקראתם מהיבט של נפשית, הינו יהיה יכול להתמודד בערך בפני מדי תפקיד. הסיבה שבעטיה אישים מתוסכלים מפעם לפעם קרובות בכל זוהי שהם לא מצפים לניסיון. הם ככל הנראה שוקלים בעיקרם בנושא התוצאה הסופית – לבוא בעת להיפגש או שמא לשהות נקבע להסב – ורואים את אותם המכשולים בתבנית האמצעי כמטרד. אבל ה »מכשול » איננו מכשול כלל; זהו שיא ההשתלשלות. העמידה באתגר וריסון התכונות השליליות של החברה, יכולים להיות שנותנים כוונה לחיינו.